כל מערכת יחסים זוגית טומנת בחובה את הפוטנציאל לריפוי וגדילה. מעבר למשיכה הגופנית אנו מבקשים להגשים בקשר את הפוטנציאל שלנו לאהבה – לעצמנו ולאחרים. עם זאת, לעתים קרובות מהותה של האהבה ותפקידה האמיתי לא זוכים להתייחסות בשל השלכות, ציפיות ודרישות אשר מנהלות את מערכת היחסים.
ניסיון להימנע מכאב וחוסר יכולת להתמודד עם פחדי הדחייה והנטישה משתלטים ומכתיבים את התנהלות הקשר. אחריהם מופיעים בדרך כלל מאבקי כוח, אדישות וויתור על הקשר אשר גורמים לזוגות להתרחק או להיפרד.
מאמר זה מציע דרכים כיצד להתבונן מעבר לדינמיקה אשר מנהלת את הקשר הזוגי ולהצליח להעמיק את הקשר המיוחד הזה שאנו קוראים לו 'אהבה'.
כאשר ה'חוזים' בין בני הזוג אינם נפתחים שוב למשא ומתן, מופיעים שעמום וויתור
בדרך כלל אנו "מתאהבים" ('fall in love'), ובמהלך שלב ראשוני זה של ההתקשרות יוצרים חוזים מחייבים ולעתים 'בלתי מדוברים' אחד עם השני. חוזים אלו מגדירים עבורנו איך נשמור את האדם השני קרוב ויחד עם זאת איך נבטיח שאף אחד מאתנו לא ייפגע. לפיכך, כל חוזה מבקש להגדיר קווים שלא ייחצו על ידי בן הזוג השני. למעשה, אנו מגדירים חוקים וכללים כיצד יש לחלוק אהבה בצורה 'בטוחה' אולם באותו הזמן מאבדים את הפוטנציאל לעומק.
החוזים ה'בלתי מדוברים' הללו הופכים להיות אבני היסוד של 'אהבתנו' ועם הזמן נוטים ליצור שעמום ובדידות, מכיוון שחוקים יוצרים נוקשות מסוימת במערכת היחסים. אנו משתמשים בחוקים לצורך הגנה. בעולם החיצוני אנו זקוקים להם כדי לכונן סדר חברתי שימנע כאוס ויבטיח לנו ביטחון. כאשר אנו מאפשרים לחוקים לנהל את הלב שלנו משהו בנו הופך ללא אמיתי ולא שלם. על מנת שלא להפר את החוקים, אנו מתחילים להסתיר חלקים מעצמנו.
חשוב לזכור שלבנו אינו דבר סטטי. הוא עובר חוויות, מבין דברים, לומד, גדל ומתרחב לאורך חיינו. טבעו של הלב הוא התפתחות, ביטוי וחופש, אך לעיתים בתוך קשרים נוצר פיצול בין התפקידים והדפוסים שלנו לבין רצונו של הלב להתבטא. בתוך זוגיות ללב יש פוטנציאל להתרחב ולגדול דווקא מתוך החיכוך עם הדפוסים שלנו.
אף על פי כן, כאשר אנו מפסיקים לנהל משא ומתן על תנאי החוזים שלנו, כל אחד מבני הזוג נשאר תקוע בתוך הדפוסים והתפקידים שלו. סביר להניח שתפקידים אלו מולאו בעבר במערכות יחסים קודמות, רומנטיות ואפלטוניות.
הנה דוגמא המראה כיצד תפקידים ודפוסים מגבילים את טווח הביטוי העצמי והחופש במערכת היחסים ומונעים מאתנו לגדול בתוך הקשר – בן זוג הלוקח על עצמו את תפקיד 'המטפל', אשר קורא את הצרכים של בת זוגו על פי מבע עיניה ורחש שפתיה ובאופן מתמיד נמצא בציפייה דרוכה למילוי אותם הצרכים. בכך הוא יוצר מספר דינמיקות המתרחשות במקביל. מחד, הוא מגן על עצמו, בכך שהוא מתמקד בה ונמנע מלחשוף את צרכיו. מאידך, הוא לא מאפשר לבת הזוג לאזן את יחסי הדאגה על ידי כך שיסכים לקבל ממנה דבר מה יקר ערך כמו זה שהעניק.
דבר זה יוצר תחושת עליונות מצד ה'מטפל' ובו זמנית גם תסכול וכעס על כך שאין הוא יודע כיצד לקבל מענה לצרכיו ולטפח את עצמו. יתר על כן, בת הזוג אשר נמצאת בתפקיד ה'מקבלת' עלולה להיכנס לתפקיד הקורבן אשר זקוק לעזרה תמידית. במרוצת הזמן תפקיד זה יוצר גם אצלה כעס ודחייה, שכן, אף אחד אינו חלש באופן קבוע או רוצה להישאר בעמדה זו.
דינאמיקה מעין זו יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני תפקידים בתוך מערכות יחסים ואף על פי שמדובר ב'תפקידים' שאנו נוטלים על עצמנו בתוך הקשר הם נתפסים כחלק מהאישיות שלנו.
אנו לוקחים על עצמנו תפקידים שאינם משרתים את האהבה
בשלב זה, חשוב להבין שהתפקידים והדפוסים שאנו ממלאים בתוך מערכת יחסים קשורים בצורה רופפת למדי לביטוי המלא של מי שאנחנו. אנו מרגישים כלואים בתפקידינו, תוך ידיעה שאנו לא מביעים את עצמנו בצורה נאמנה. זו אחת הסיבות המרכזיות שבגללן מערכות יחסים נכשלות. אנו נשארים תקועים ומאשימים את הצד השני בפגיעה, בגידה וחוסר דאגה כלפינו. אחת הסיבות לכך היא הדרישה שלנו לאהבה ללא תנאי והגנה מפני כאב. אהבה ללא תנאי היא אשלייה. בכל מערכת יחסים, גם בין ילדים והורים תמיד קיימים תנאים ודרישות לנתינת אהבתנו.
עם הזמן, דינאמיקות אלו יוצרות תחושות של תסכול וריחוק שלעתים קרובות מביאות עימן גם תחושה של בדידות. זוגות נתקעים בסימפטומים ובדפוסים שחוזרים על עצמם בזמן שהצרכים האמיתיים שלהם אינם מתמלאים. במצב זה אנו עשויים לחפש בני/בנות זוג אחרים או עיסוקים אחרים אשר יוצרים מרחק גדול עוד יותר, על מנת שלא להרגיש תקועים.
אחת המטרות המפוספסות ביותר בכל מערכת יחסים היא הצמיחה מעבר לדפוסים הישנים וריפוי פצעי העבר. הפחד להיות חשופים לאותם פצעים גורם לנו ״ללכת על בטוח" ולחפש את הנוחות. היות ורוב הדפוסים שלנו נחווים בצורה בלתי מודעת, בדרך כלל אנו לא שמים לב לאופן בו הם מגנים עלינו. למרבה הצער, לכשעצמם, דפוסים אלו לא מביאים עימם יכולת ריפוי לקשר, אלא יוצרים תחושה מזויפת של ביטחון ואף שעמום. באופן הדרגתי אנו כבים מבפנים ומאבדים מגע עם לבנו.
הכאב בקשרים שלנו מעיד על הנקודות בהן אנו מחפשים ריפוי
הכאב שאנו מרגישים וגורמים אחד לשני יכול לשמש כגשר להבנה מה הן הנקודות בהן אנו יכולים לעזור אחד לשני למצוא מרפא. נוכל לצמוח בתוך מערכת היחסים אם נגלה מה מפעיל אותנו ומה מכאיב לנו ומה הוא אותו הדבר שבאופן בלתי מודע אנו מבקשים לרפא באמצעות הקשר.
באופנים רבים, מערכות יחסים מייצגות הפעלה מחדש של ילדותנו – התקופה בה למדנו את רוב מה שאנו יודעים על אהבה, מה עלינו לעשות ומי עלינו להיות בכדי להיות ראויים לה. אירועים רבים מעברנו ומילדותנו עיצבו את אישיותנו כפי שהיא כיום. אישיות זו מגבילה את היכולת האמיתית שלנו להעניק ולקבל אהבה. לעיתים, אנו מטילים ספק בידיעה הפנימית שאנו ראויים לאהבה. לרוב, בעומק ליבנו איננו מאמינים שאנו ראויים לאהבה. ספק זה משחק תפקיד מרכזי ומשמעותי ביצירת קשר עם אחרים.
היכולת ללמוד איך להביע את צרכינו בצורה גלויה וכנה היא מפתח נוסף לתנועה מהדפוסים המכאיבים שלנו לקראת ריפוי. ביטוי צרכים האחד בפני השני הוא הבסיס לכל קשר, למרות שלעתים קרובות איננו אוהבים להיות בעמדה זו, כי היא יוצרת בנו תחושה של תלות וחולשה.
עם זאת, קבלת העיקרון של ׳ביטוי צרכים הדדי׳ מאפשר לנו לקבל אחד מהשני. עם קבלת עיקרון זה אנו מכירים גם בערך עצמנו. אנו מבינים שיש לנו משהו בעל ערך לתת לבן/בת זוגנו ושאנו ראויים לקבל בחזרה.
האתגר בכל מערכת יחסים הוא לנוע מעבר לתפקידים ולדפוסים שלנו ולהבין לעומק היכן אנו מבקשים להירפא. משימה זו דורשת אומץ, אך זהו המקום בו יש סיכוי ל'אהבה' להתפתח ולגדול.