הדעות הקדומות שיש לגברים כלפי נשים נטועות בעומק התודעה שלנו.
אני עצמי גבר שגדל בגרמניה שלאחר המלחמה על ברכי ערכים מעורבים. גדלתי במה שנקרא סביבה מודרנית, פתוחה וליברלית למדי, אך מהולה בכמה ערכי דת ותרבות. עם זאת, אינני יכול לומר שבמשפחתי או במעגלים אחרים בחיי זכיתי לראות דמות של אישה מתקדמת.
תוכלו כמובן לומר, במיוחד הגברים שביניכם, "אבל החינוך שלי היה ליברלי יותר, במדינה אחרת, עם הורים מתקדמים, אני שייך לדור צעיר יותר", וכן הלאה. למרות זאת, אני מזמין אתכם לעצור לרגע ולחשוב. אני חש שהשקפתנו לגבי מגדר פגומה ביותר וזקוקה להתבוננות מחודשת. הדעה הקדומה שיש לגברים כלפי נשים מצויה בעומק התודעה שלנו.
אני מניח שרוב הגברים בסביבה שבה גדלתי היו אומרים שקיים כבוד הדדי בין המינים ושחשוב לשמור עליו, אבל מתחת לפני השטח ניתן היה להבחין בפרדיגמה הישנה של אי שוויון. היא באה לידי ביטוי בדברים הקטנים של חיי היומיום, כמו הרעיון שחשוב שגבר ילמד ויפתח קריירה, בעוד שזה נחמד מאוד אך בהחלט לא חיוני, אם גם אישה תעשה זאת. או צרות האופקים המשתקפת באמירה שנורמאלי שגברים יהפכו נשים לאובייקט מיני והם אפילו זוכים לשבחים על שהצליחו "להשכיב" מישהי, אבל אם אישה תעשה זאת, היא תחשב ללא הגונה במקרה הטוב. אין ספק שחוסר כבוד ומאבקי כוח חוזרים על עצמם שוב ושוב באופן (לא) מודע לאורך הדורות.
השינוי המתחולל אצל נשים נמצא בשיאו, שעה שאצל הגברים הוא עדיין בפיגור
אי אפשר למנוע את העובדה שהתמורה המתחוללת אצל הנשים נעה קדימה במלוא העוצמה , ואין ממנה דרך חזרה. אולם אצל גברים השינוי עדיין מבושש לבוא. השינוי אצל הנשים החל עם עליית הפמיניזם שהגיח ועלה מתוך כאב, חוסר איזון והכחשה מוחלטת של השוויון הטבעי שקיים בין המינים. אף אדם שפוי לא היה באמת טוען שגבר ואישה אינם שווים במהותם.
עבור הנשים השינוי היה קל יותר, פשוט משום שמה שהיו צריכות לנכס לעצמן היו איכויות כמו מנהיגות, חופש, כוח, בחירה ושוויון – תכונות שממילא כבר היו חלק מהמבנה הטבעי שלהן. אלא שאסור היה להן לבטא אותן מחוץ לחוג המשפחה, ואפילו שם דוכאו תכונות אלו לעיתים קרובות. המעבר לעמדות שהיו קודם לכן בשליטת גברים קל לנשים משום שהן לא צריכות לוותר על משהו או ללמוד משהו חדש.
כשאני אומר "קל" אינני מתעלם בשום אופן מהקשיים שעמדו ועודם עומדים בפני נשים בעולם שעדיין נשלט בידי גברים. אבל התוצאה היא בלתי נמנעת מפני שזהו חלק ממהותן של הנשים ואין ספק שהוא יבוא לידי ביטוי במשך הזמן.
המושגים נשים ונשיות כרוכים זה בזה באופן טבעי מבחינה רוחנית. הנשים מעניקות חיים, דבר שהוא מיסטי ואלוהי בפני עצמו. גברים, מאידך, צריכים למצוא את המשמעות הקיומית שלהם, וזהו מאבק בלתי פוסק המלווה בניסוי וטעייה. גברים מאיישים את הצבאות שלנו, ולא הנשים, מהסיבה הפשוטה שיש בנו מוכנות רבה יותר ליטול חיים, היות שאנו פחות מחוברים אליהם. זהו הבדל חשוב מאין כמוהו וזהו הדבר העיקרי שמניע את הצורך של גברים בשליטה. אצל גברים מקנן חוסר אמון עמוק בחיים ולכן יש לשלוט בהם. מאחר שהנשיות מייצגת את החיים עצמם, גם בזה יש לשלוט.
חיוני שיתחולל שינוי אצל גברים, אם נרצה להמשיך להיות משמעותיים
השינוי חיוני עבור גברים, אם נרצה להמשיך להיות משמעותיים, כלומר רלוונטיים ובעלי ערך, לא רק כעובדים אלא כיוצרים של עולם טוב ובריא יותר. תהליך זה של המצאה מחדש הוא מורכב ומסובך יותר מכפי שהיה אצל הנשים. באופן מסורתי גברים נהגו לאכוף את שליטתם באמצעות כפייה, כסף וכוח ולא באמצעות לבם, חוכמתם או קשר למשהו שהוא מעבר לעצמי הגברי שלהם. מזמן איבדנו את היכולת לתת לבלתי ידוע ולבלתי פתיר להיות חלק מתהליך החיים.
אפילו כשניתנו לגברים העידוד והרשות לחקור ולחוות את החלקים המיסטיים והאלוהיים שבחיים, הדבר הסתיים בדרך כלל בכך שגברים יצרו דוגמות ודתות חדשות כדי להפעיל שוב כוח.
השינוי ידרוש מהגברים לגלות טריטוריות חדשות
האתגר העומד כיום בפני גברים הוא להכיל בתוכם ולשלב איכויות של רוך ורוחניות לצד תכונות גבריות בסיסיות כמו נחישות, התמקדות ומכוונות למטרה. אלא שהגילוי דורש יותר מאשר התבוננות פנימית וכולל ויתור על תחומים הנשלטים על ידי גברים.
גברים יצטרכו לאפשר לאינטואיציה, לרגשות ולרגישות להשתלב בחיי היצירה והחברה שלהם. שילוב זה דורש סילוק של ההתנייה הישנה בנוגע לביטוי עצמי של גברים וזהו צעד ענק. אני זוכר היטב איזו התנגדות גיליתי במערכת היחסים שלי כשלא אפשרתי לעצמי להתייחס ברצינות לאינטואיציות של בת הזוג שלי לגבי ילדינו. בתוך תוכי לעגתי להן, אף ששוב ושוב התברר שהן נכונות. לא היה לי מושג כיצד להיכנס לדיאלוג עם הידע האינטואיטיבי שלה ופשוט בלמתי אותו.
גברים יצטרכו ללמוד כיצד לתקשר עם המצפן הפנימי הרגשי שלהם. חיוני שיידעו להביע בחופשיות דמעות, פחדים וספקות לצד מכוונות למטרה, נחישות ומיקוד. המפתח הוא אכן אינטגרציה פנימית, כזו המשלבת את הרוך ואת הקושי, את הפחד ואת האומץ כמו גם את הספק ואת הפתרון.
אפילו התפקיד הטבעי והמסורתי של "המגן" זקוק להגדרה מחודשת, משום שברוב המקרים הוא מביא לאלימות. הוא למעשה מניע הרס ומלחמה במקום הבנה ולכידות. תוקפנות מאיימת על עצם קיומנו כאן ויהיה עלינו למצוא דרכים חדשות לבטא את תפקיד הזכר בכדור הארץ שלנו.
העולם והאנושות זקוקים לנו, הגברים. אנו זקוקים לכיוון, להחלטיות ולדרכים יעילות לפתרון בעיות, אבל בדרך מעודנת, רגישה ואמיתית יותר. דרך אומץ שלא יבוטא רק באמצעות הנכונות לסכן את חיינו כדי להגן על היקרים לנו או לחקור גבולות חדשים על ידי קפיצה מצוקים או פעילויות אקסטרים אחרות. אלא אומץ שנשאר פתוח, מקשיב ללחישה של הלא-נודע, המיסטי; הנשי בבסיסו; ובה בעת נעשה בחירות המבוססות על קשר ואמון.