עבור רבים מאתנו, הילדות היתה חוויה מבלבלת במידת מה. מצאנו את עצמנו בתוך אהבה ללא תנאי, כללים, מסורות, ענישה, השפלה לפעמים ואפילו התעללות. אילו מסקנות הסקנו מהסלט הזה של מסרים סותרים? ובכן, יצאנו עם פרשנות אישית מאוד על האופן שבו פועלים החיים – כזו שמגדירה כיצד אנו תופסים את עצמנו ואת האחרים ומה אצלנו גורם לאחרים לחבב אותנו.
דבר חיוני שעליו למדנו לוותר בתהליך הזה שנקרא "חיים" הוא האינטואיציה שלנו, אותו קשר טבעי שיש לנו למה שמרגיש נכון או שגוי, הן מבחינה רגשית והן מבחינה פיזית. במקום זאת למדנו שקודם כל יש לשרת צרכים חיצוניים וציפיות חיצוניות ושחוסר כנות לגבי הצרכים והרגשות האמיתיים שלנו מקדם אותנו. למדנו אפוא להעמיד פנים ואיבדנו קשר עם מה שאנו יודעים שהוא נכון או שגוי בתוך לבנו.
לכן חשוב כל כך להתמקד בתהליך השינוי האישי שלנו, במקום לשאוף לאמץ בטרם עת פילוסופיות או מנהגים רוחניים שגורמים לנו לחוש התעלות. יש כמובן יתרונות רבים לעיסוקים כמו קריאת ספרים ולמידה ממורים נפלאים שיכולים לספק הדרכה בעזרת האמת והחוכמה שלהם. אבל מה שקורה לעיתים קרובות הוא שהרוחניות הופכת לאידיאליזם חדש, דרך להרגיש נעלים, וזו כמובן הדרך הטובה ביותר להימנע מהתמודדות עם הצללים שלנו.
שום דבר אינו יכול להחליף התנסות ישירה, ובדרך כלל דרושות חוויות רבות והבנה עמוקה כדי לשנות את הדרך שבה אנו תופסים את החיים. פגישה כנה כזאת עם עצמנו דורשת אומץ, אבל היא גם סוללת את הדרך להרגלים רוחניים שמאפשרים לנו רגעי התעוררות.
כדי שיתרחש תהליך שינוי כזה, דרושה מחויבות עמוקה. כזו שבה אנו מבטיחים להגיע להבנה מחודשת של מי אנחנו באמת מתחת לכל המסכות וההגנות שאספנו וחיזקנו במהלך עשרות שנים. עלינו להיות מוכנים להרגיש לעומק ולהתמודד עם מערכות האמונות שלנו. כשאנו פועלים לקראת השגת הבנה עמוקה יותר, יעזור לנו אם נקדיש תשומת לב מיוחדת לתחומים מסוימים בחיינו ולמבנה האישיות שלנו. להלן כמה שיקולים ודרכי פעולה בדרך לביצוע הטרנספורמציה האישית הלכה למעשה.
כיצד אני מתאמן בביטוי עצמי אותנטי וכנה
ברוב המקרים, הן האותנטיות והן הכנות לגבי מה שהרגשנו לא היו בסדר עדיפות גבוה במהלך ילדותנו. עודדו אותנו דווקא לציית ולהסתגל. מה שדורש התבוננות מחודשת היא הדרך בה "אני" מרגיש לגבי ביטוי האמת שלי, לא בעד או נגד משהו, אלא רק כנקודת ייחוס לגבי ההרגשה שלי ברגע נתון. השאלות "האם מותר לי להיות כנה לגבי מה שאני מרגיש?" ו"האם מותר לי לחוות בדרך שלי?" הופכות לשאלות חיוניות כשאנו שבים לזכותנו הטבעית לחוות את החיים בדרך "שלנו". שאלו את עצמכם כיצד ייראו חייכם ומה יכול לקרות אם תרשו לעצמכם להיות כנים לגבי החוויות שלכם.
כיצד אני שואב את תחושת הערך שלי
תחושת הערך שלנו היא כנראה אחד המניעים החשובים ביותר למעשינו. יתכן שנעשה דברים שאינם עולים בקנה אחד עם ערכי הבסיס שלנו, אבל הפחד לא להשתייך או לא להיות אהוב הוא אולי חזק יותר מכל הבנה קוגניטיבית שיש לנו.
מה מגדיר את המצב החשוב הזה של "עצמי" ועד כמה הוא קשור למה שאחרים חושבים עליי? האם אני מרגיש תחושת ערך עצמי כשאני טוב, מצליח, אוהב, חזק, בעל חוסן נפשי או יעיל?
מה שדורש בדיקה מחודשת הוא "כמה מאמץ דרוש לי כדי להרגיש תחושת ערך בחיי?" "כמה מהאמת ומהיושרה שלי אני מקריב, ומה אני יודע לבטח שהוא אמיתי בי?"
כיצד אני מתייחס לצד האפל שלי
אנחנו יודעים היטב לבטא ולחשוף את החלקים באישיותנו שאחרים חושבים לטובים ומבורכים. אלו יכולים לכלול את האינטליגנציה שלנו, ההצלחות, טוב הלב ותכונות טובות רבות אחרות. אבל את אותם חלקים שאנו שופטים ולא אוהבים, אנו שמים במרתף האישי שלנו. אנחנו לא רוצים לראות אותם ובוודאי שאיננו רוצים שאחרים יעיפו בהם מבט. אנו מרגישים שזה מסוכן מדי ולא נעים והדבר עלול לסכן אותנו באיבוד המעמד וההשתייכות שלנו.
התמודדות עם הצד האפל שלנו וקבלתו הוא צעד חיוני לקראת שלמות. זו נקודת ציון הכרחית של כל מסע רוחני אמיתי. כיצד אני מחפש משמעות ומתמודד עם חוסר משמעות הופך לחקירה עצמית חשובה. איזו שאלה מבין השאלות הבאות מהדהדת בכם?
· האם אני צריך שחיי יהיו בעלי משמעות?
· מהו משמעתי במה שאני עושה בחיי?
· מה אני חושב שעליי לעשות כדי ליצור משמעות?
כולנו מבקשים להרגיש שמה שאנו עושים הוא בעל משמעות ועם זאת יתכן שנעמוד מול השאלה, אם זה אכן כך. יתכן שיש לנו מלחמה פנימית וחיצונית לגבי מה חשוב באמת או מה שמרגיש פחות חשוב. אבל בסופו של דבר, שאלת המשמעות נותרת עבור רבים שאלה פתוחה.
אז מה יוצר תחושה של משמעות בחיי וכיצד אני מפגין זאת?
כיצד אני מתייחס לאהבה עצמית
הרבה נכתב ונאמר על חשיבות האהבה העצמית, אבל האם אנחנו באמת מאמצים את ההבנה הזאת בחיינו? האם אני מרשה לעצמי לבטא צרכים? האם אני מכבד את גופי ואת רגשותיי? האם אני צועד בעולם בקצב שלי?
מה שדורש התבוננות מחודשת היא מערכת היחסים שלי עם עצמי! אני חייב לחקור באיזו מידה אני בעדיפות ראשונה – לא מתוך אנוכיות, אלא מתוך כבוד לחוויות ולגבולות שלי.
כיצד אני מתמודד עם טעויות וכישלונות
מסיבות שונות, אנחנו מכשילים לפעמים את עצמנו ואחרים כשאנו לוקחים על עצמנו משהו שאיננו יכולים לעמוד בו, כשאנו מפעילים מניפולציות על מצבים ואנשים או כשאנו פוגעים באחרים בשל חוסר מודעות שלנו.
שאלו את עצמכם, "כיצד אני מתייחס לעצמי כשאני מפשל? מה אני מרגיש כשאני מגלה שאני לא חי בהתאם לציפיות שלי ושל אחרים? מה שדורש התבוננות מחודשת היא מערכת היחסים שלי עם אשמה ובושה. האם אני יכול לאפשר לחיים להעמיד בפניי חוויות המותירות אותי מנודה מהחברה, נשפט או משלם על תוצאות מעשיי, ובכל זאת לחזור למצב של תמימות? לנקודה בה אני יכול להתחיל שוב ושוב מחדש. נקודה שבה אני מתמודד עם האשמה והבושה שלי מבלי לקחת אותן למקום שיוביל להענשה עצמית מתמשכת.
כיצד אני מקשיב לאינטואיציה שלי ומדבר אליה
עצמו את עיניכם ושימו לב אם אתם מרגישים משהו בבטן שלכם. האם יש שם תחושה עדינה של נוחות או אי-נוחות? איך זה מרגיש להיות ליד אדם מסוים או במצב מסוים? לעיתים קרובות אנו מתייחסים בביטול לתחושות העדינות האלו בבטן שלנו מתוך בושה או קונפורמיות, ולכן אנחנו עלולים לשים את עצמנו במצבים שאנו מרגישים שהם לא נכונים עבורנו.
אז האם מותר לי לחוות חוויות משלי, להקשיב להן ולפעול על פיהן?
פורסם ב – Collective Evolution