בואו נדבר על משהו שאנו מכירים אבל לא בהכרח בוטחים בו: הטבע הרוחני שלנו. כשאנחנו חשים "אחדות" אנו חווים זאת כמשהו רוחני. זו הבנה שבה אנו מתברכים בדרך כלל במהלך רגעים נדירים בחיינו. לעיתים קרובות היא נחווית כאושר ללא גבולות או הפרדה, או פשוט על ידי תחושה של "אהבה".
כיום אנו פוגשים את המילים "רוח" ו"רוחניות" לעיתים קרובות יותר באמצעות כלי התקשורת, ספרים או סרטים. מבלי להיכנס להסברים לגבי הסיבה שבגללה הצורך שלנו ברוחניות גובר, נתבונן כאן באופן שבו נוכל להפחית מכשולים שמפריעים לנו להכיר בכך שאנו ישויות רוחניות.
רובנו איבדנו קשר עם האמת הזאת ורק מקבלים מדי פעם תזכורות. קשה להאמין בכך שאנחנו שייכים; שאנו ביטוי לאהבה ולמודעות פשוט מעצם היותנו כאן. עלינו לעבוד קשה כדי להשיב לעצמנו את הביטחון על ידי חיפוש דרכים שונות להסרת מכשולים שיוצרים הפרדה בחיינו.
מה שיוצר את ההפרדה הזאת, היא בראש ובראשונה האישיות שלנו שאותה אנו מזינים, בונים ומחזקים במהלך חיינו. זו תוצאה של אמונות וערכים שהועברו לאורך הדורות במשפחות, בדת ובתרבות שלנו. זו הסיבה שכמה מהחוויות היפות ביותר מתרחשות כשאנו פוגשים באנשים מרקע "אחר" ומוצאים את עצמנו לפתע מלאים בקשרים שאינם מושפעים מההתניות שלנו. משהו מתרחב בתוכנו באופן טבעי, ואנו מגלים סקרנות אינטואיטיבית ופתיחות, שמאפשרות לנו לקבל יותר מהרגיל. זו חוויה מעצימה/מרחיבת אופקים/מקיפה ומרפאת כאשר גבולות והבדלים מתפוגגים ובמקומם מגיעים קשרים אמיתיים.
אחד האתגרים הגדולים ביותר שאנו עומדים בפניהם כ"ישויות רוחניות" בחיים האלה היא כיצד להרגיש בבית בתוכנו ולטפח אמון באלוהיות שלנו. לרבים זה נשמע אזוטרי מדי, אבל חיזוק החיבור הטבעי שלנו עם עצמנו ואל מה שמעבר לנו הוא עניין חשוב הדורש מאמץ. לעיתים קרובות אנו לא ערים לניתוק שאנו חשים משום שאורח חיינו מספק לנו אינספור דרכים כדי למנוע מאתנו מלעבד את הפחדים שלנו מפני בדידות או חוסר משמעות. אנחנו עסוקים בלהסיח את דעתנו, אבל ברגעי שתיקה עולים אצל רבים מאתנו ספקות לגבי הערך והשייכות שלנו. בדיוק ברגעים אלה אנו מתנתקים וממשיכים את היום שלנו.
כדי לצאת למסע ריפוי שיקרב אותנו למצבנו הטבעי, דרושה רמה מסוימת של בגרות ואחריות. עלינו להיות מוכנים להתמודד עם הזיוף וההתניות שלנו בדרך שלא תביא לרחמים עצמיים אלא דווקא לקבלה ולדחף לצמוח אל מעבר לחומת המגן של הכאב והסבל.
להלן כמה דרכים המקרבות אותנו ל"אחדות". כל אחת מהדרכים מייצגת מיקרוקוסמוס משל עצמה ודורשת תרגול והזנה. יש להניח שהן תעוררנה בנו התנגדות פנימית. עם זאת, אלו תרגילי ריפוי שיאפשרו לנו לצאת מהאשליות שאנו נושאים אתנו.
להאט את הקצב
האטת הקצב מאפשרת לנו להרגיש. המוח שלנו מבין מהר, אבל הרגשות שלנו לא. למעשה, הזמן שלוקח לשכל לתפוס רגש גדול פי 7 מהזמן שלוקח לו לתפוס מחשבה. האטה של התנועה, הדיבור, לקיחת הפסקות מודעוֹת בזמן הדיבור וההליכה הן דרכים שמסייעות לנו לאמץ אלינו את הסביבה ולספוג את החיים. ההפך מזה משול לנסיעה במכונית במהירות גבוהה, כשאנו מתמקדים רק בכביש שלפנינו, אבל מחמיצים את הנוף הסובב אותנו. נהיגה במהירות כה רבה מגבילה את כמות הדברים שאליהם נשים לב. לעומת זאת, האטה מרחיבה את התפיסה שלנו ומגבירה את המודעות שלנו.
לכבד את הגוף שלנו
אנחנו מוצפים בפרסומות ובמוצרים שנועדו לחזק את גופנו ואת בריאותנו. אבל האם רובנו יודעים כיצד להוקיר את גופנו ולהעריך אותו כדבר מה קסום? אנו לומדים להביט בגופנו במונחים של מראה וביצוע ומפספסים את הקשר שלו ללבנו ולנפשנו. אם נביט כיצד אנו מתייחסים לגוף שלנו, נוכל ללמוד הרבה מאוד על האופן שבו אנו מתייחסים לעצמנו. מה חשוב לי? מה הופך אותי לבעל ערך? הקדשת זמן לנשימות ולהרגשת הנשימה שלנו היא שיטה נהדרת להתחברות עם אברי גופנו. מדיטציה היא אולי אחת מהפעילויות הפיזיות הטובות ביותר לטיפוח כבוד עצמי והבנה.
קבלה
קבלה היא הבנה עמוקה לגבי הסיבה שדברים קורים והיכולת להניח להם להתרחש. זוהי תחושת ענווה בפני החיים. קבלת עצמנו כפי שאנחנו מעניקה לנו כוח משום שיש בה ויתור על שליטה.
פתיחות
אנו מתחברים במהירות לדעות, תאוריות ומודלים. אנו מבקשים בעיקר להבין כדי לזכות בשליטה. אולם הישארות עם המסתורין הגלום בבלתי ידוע הוא שער להבנה אמיתית. הדבר דורש מאתנו לא להיתפס לשום אמונה אלא להביט בכל הבנה בסקרנות ומתוך מוכנות לחפש תובנות נוספות. הטבע שלנו דוחף אותנו לחפש תשובות, אבל מאחר שאיננו יכולים לראות את האמת האבסלוטית והבלתי נמנעת, עלינו להיות פתוחים ולאפשר לעצמנו להיות "מופתעים".
כנות
למדנו בילדותנו שלדבר בכנות הוא ערך בסיסי וחשוב, אולם במשך הזמן למדנו שלאמירת אמת ולהתנהגות אותנטית יש מחיר גבוה, לפעמים אפילו נידוי או השפלה. הפכנו להיות מומחים בהסתרה של חלקים שונים בנו כדי לזכות ב"קבלה". עמוק בתוכנו אנו מודעים היטב לאי היושר ולדברים שאיננו מרשים לעצמנו לחלוק. חלקים מאתנו מוחבאים ועצם ההדחקה הזאת יוצרת שסע עמוק בתוכנו. אמירת האמת שלנו היא דבר משחרר והיא ביטוי לאהבה עצמית משום שהיא מלמדת על כך שאנו מקבלים את את המגוון הקיים בתוכנו.